יש דרך להצליח בתואר, בלי לוותר על חברים, זוגיות וים של חוויות בדרך.
בלי בלבולי שכל – או שתשפרו ציונים,
או שתקבלו את כל הכסף חזרה.
שוב מגיעה תקופת מבחנים ואתם יודעים שזה מגיע.
עונת הוויתורים.
ביי ביי לברים עם חברים 👋
ביי ביי לדייטים עם הבת זוג 👋
ביי ביי לארוחות שישי נורמליות 👋
אבל אתם לא ילדים קטנים.
אתם יודעים ש״ככה זה בלימודים״ ״זה תקופה וזה ייגמר״
או שאתם מהאלה ש״נחים רק בקבר״ לא עלינו.
אבל אתם לא ילדים קטנים.
אתם יודעים ש״ככה זה בלימודים״
״זה תקופה וזה ייגמר״
או שאתם מהאלה ש״נחים רק בקבר״ לא עלינו.
אז אתם נכנסים למרתון.
לילות לבנים, חברים משפחה ובת זוג שמרגישים שנעלמת
מהחיים שלהם, חרישות עד שיוצא עשן מהמוח.
ואז מגיע הבוקר של המבחן.
אתם לוקחים את כל מה שלמדתם, חרשתם,
ויתרתם בשבילו ומתאבדים על המבחן הזה.
רק כדי לקבל שבועיים אחרי את ההודעה הזו.
ההודעה ששוברת אתכם.
או יותר גרוע מזה.
איך זה הגיוני???
עשיתם הכל
הקרבתם
ויתרתם
מה לא עובד פה??
כמה שאני מבין אתכם אתם לא יודעים
בכיתה י״א כולם כבר סימנו אותי.
״זה הבחור שלא יעשה בגרות, שלא יגיע לשום מקום.״
ואיך לא? חזרתי פעמיים על אותה שנה, את י״ב בכלל לא סיימתי.
הייתי מסתובב ברחובות, עושה את כל השטויות האפשריות.
אפילו לצבא לא רצו אותי – קיבלתי פטור.
הייתי בטוח שזהו. החיים שלי נגמרו עוד לפני שהתחילו.
כל החברים שלי המשיכו קדימה – ואני? נתקעתי מאחור.
אבל באיזשהו שלב אמרתי לעצמי: אני לא נשאר הילד הבעייתי הזה.
נלחמתי. עשיתי בגרויות.
נכנסתי לקרבי, נהייתי קצין, מ״פ.
ופתאום, מי שהכי לא האמינו בו – עמד מול חיילים, הוביל אנשים.
ואז אמרתי – אני ממשיך.
אני רוצה להיות משמעותי.
אני הולך להיות רופא.
אבל פה חטפתי שוב את הכאפה:
התחלתי לימודים בחו״ל, בשפה זרה, סמסטר ראשון שהרגיש כמו גיהנום.
לא הבנתי איך אני אמור לשרוד שש שנים כאלה.
הבנתי שיש לי שתי אופציות:
לא הייתי מוכן לוותר לעצמי
התחלתי לנסות הכול – לקרוא, לבדוק, להתנסות, להיכשל שוב ולתקן.
לא היה מישהו שידריך אותי, אז הפכתי את עצמי לשפן ניסיונות.
ניהול זמן, אסטרטגיות למידה, הרגלים של מצטיינים.
עד שזה הפך להיות ממש נוסחה שעובדת.
שייפתי אותה שוב ושוב עד שזה עבד.
ופתאום – הציונים התחילו לטפס.
לא עוד “נכשל”. לא עוד 70.
מקבל ציונים מעולים. חי חיים מחוץ ללימודים.
ואז…הגיעה הכאפה הכי חזקה.
השנה השלישית.
מלחמה התחילה בארץ.
סגרתי את הספרים, חזרתי לישראל להילחם. לא הייתה לי התלבטות.
זה שינה לי את המסלול לגמרי אבל בזכות הציונים הגבוהים שכבר השגתי – אוניברסיטת
תל אביב קיבלה אותי להמשך הלימודים בארץ.
ומשם היסטוריה.
היום אני סטודנט שנה שלישית לרפואה בתל אביב. והשיטה הזאת – זה מה שאני מעביר הלאה.
עשרות סטודנטים שעברו איתי תהליך, הפכו את הכישלון שלהם לסיפור הצלחה.
אנשים שוויתרו על לילות, על חברים, על חיים – ועכשיו יש להם ציונים גבוהים, זמן פנוי ושקט בראש.
אם אני, שנשרתי מהתיכון ונזרקתי מכל מסלול, הצלחתי להפוך לסטודנט לרפואה – גם אתם יכולים
להפוך את הסיפור שלכם.
זה עניין של החלטה.
אבל שנייה לפני שאני אספר לכם על הנוסחה שלי
בואו נדבר דוגרי רגע למה אתם מקבלים ציונים כאלה?
זה לא כי אתם לא חכמים
זה כי אתם נופלים על טעויות של טירונים טעויות שמחקרים כבר הוכיחו שהן לא עובדות:
חרישה בלילות שלפני מבחן
מחקרים מראים ש־cramming (למידה מרתונית ברגע האחרון) גורם לשכחה מהירה ולציונים נמוכים יותר.
לומדים עם הטלפון לידכם
63% מהסטודנטים עושים מולטיטסקינג עם וואטסאפ או יוטיוב בזמן למידה - וזה פוגע להם בציונים בצורה ישירה.
קריאה חוזרת על סיכומים
חוזרים שוב ושוב על סיכומים? אבל זה לא נכנס לראש. למידה פסיבית יוצרת אשליה של ידע בלי תוצאות אמיתיות.
דחיינות עד הרגע האחרון
ניהול זמן גרוע ודחיינות קשורים ישירות לירידה בממוצע הציונים.
שורה תחתונה: אתם לא תקועים בגלל היכולת שלכם - אתם תקועים בגלל השיטה.
אחרי שהבנתם קצת..
נראה לי שהגיע הזמן שתגלו את השיטה שבזכותה סטודנטים כמוכם הפסיקו לקרוס במבחנים - והתחילו להביא ציונים של מצטייני דיקן, תוך כדי שהם חיים באמת.
שיטת מינימום-מקסימום
במקום להמשיך לחרוש בלי סוף ולקבל 70, אתם מקבלים נוסחה שעובדת באמת:
מינימום שעות מבוזבזות - מקסימום תוצאות.
ניהול זמן חכם - שתדעו מתי ללמוד, מתי לנוח ואיך לא להישחק
אסטרטגיות למידה מבוססות מחקרים - איך המוח באמת זוכר חומר.
הרגלים של מצטיינים - לבנות קצב נכון לכל הסמסטר, לא רק לפני מבחן.
שגרה נכונה לתקופת מבחנים - בלי לוותר על החיים שלכם.
*שימו ❤️ מספר המקומות מוגבל בכל סמסטר. אל תחכו לרגע האחרון.
אז איך זה עובד בפועל?
6 מפגשים אישיים בזום - שבהם אני מתאים את הכלים, הטכניקות והשיטה אליכם לפי הסמסטר שלכם, הלחץ שאתם חווים, והאתגרים שאתם מתמודדים איתם.
מפגש ראשון
היכרות, תיאום ציפיות, מיפוי סמסטר.
מפגש שני
ניהול משאבים: זמן ואנרגיה.
מפגש שלישי רביעי וחמישי
למידה נכונה ואסטרטגית.
מפגש שישי
שגרה והרגלים + סיכום ובניית תוכנית להמשך.
💡 אפשרות ללונג־ראן:
יש סטודנטים שבוחרים להמשיך מעבר ל־6 המפגשים – כדי ליישם, להטמיע ולבנות תהליך
ארוך טווח. זה תלוי בכם ובצרכים שלכם.
אבל איך זה ייראה בפועל? זה משתנה לגמרי מסטודנט לסטודנט.
מה שטוב לכם – נכנס.
מה שלא רלוונטי – עף החוצה.
אחריות מלאה!
או שתשפרו ציונים, או שתקבלו את כל הכסף חזרה
אני לא בא למכור חלומות.
עשיתם את התהליך,השקעתם,
ולא שיפרתם ציונים ולא הרגשתם שינוי?
אתם מקבלים את כל הכסף חזרה – בלי כוכביות ובלי חפירות.
למה?
כי אני יודע שהשיטה עובדת.
איך אני יודע? כי הם אמרו לי
עכשיו הבחירה בידיים שלכם
א'
להמשיך כרגיל
עוד לילות לבנים.
עוד ויתורים על חברים, זוגיות ומשפחה.
עוד מבחנים שנגמרים ב־70… או נכשל.
עוד סמסטר של תסכול.
או
ב'
לבחור אחרת
6 מפגשים אחד על אחד, שיטה פרקטית,
מותאמת אישית וליווי צמוד.
ציונים גבוהים יותר, שליטה אמיתית בלימודים ושקט בראש.
חיים סטודנטיאליים מלאים – לא חצי־חיים.
זה הרגע שלכם להחליט
אתם בוחרים א’ או ב’?
עכשיו תורכם להצליח
השאירו פרטים לשיחת התאמה אישית:
שאלות שכנראה
שאלתם את עצמכם
השיטה הזו עובדת לסטודנט עם הפרעות קשב וריכוז?
תקשיבו, אני האמ־אמא של ההפרעות קשב וריכוז. בגלל זה בניתי את השיטה מראש ככה שתעבוד גם אם יש לכם אפס סבלנות ואפס פוקוס.
אנחנו לא הולכים להכריח אתכם לקרוא 200 עמודים ברצף – אלא לפרק את החומר למנות קטנות, לשלב טכניקות של שליפה, ולעבוד עם המוח במקום נגדו. אז כן – זה לא רק מתאים, זה פותח דלת חדשה לכל מי שחי עם הפרעות קשב וריכוז.
זה עובד גם למקצועות מתמטיים וגם לרבי־מלל?
ברור שכן. הרי בסוף, מה זה משנה אם החומר זה נוסחאות או מאמרי משפטים?
המוח עובד באותה צורה – צריך לדעת לארגן, לשלוף, לחזור חכם.
אני עובד עם סטודנטים לרפואה, להנדסה, לחשבונאות, למשפטים – כל אחד מביא את הסמסטר שלו, ואני מתאים את השיטה אליו.
זה משפיע גם על החיים מחוץ ללימודים?
חד־משמעית. תבינו – אני לא מוכר לכם “איך להוציא ציון טוב במבחן X”.
אני מלמד איך לבנות חיים שיגרמו לכם לנצח גם בתואר וגם הרבה אחריו.
סטודנטים אומרים לי שהם סוף סוף חוזרים לבלות, לישון כמו בנאדם, להיות עם בת זוג בלי לחשוב על מבחן, לראות משפחה בלי רגשות אשם.
וזה מבחינתי הניצחון האמיתי.
מדובר על ליווי אישי או בקבוצות?
רק אישי.
זה אחד על אחד. אני ואתם.
מה זה אומר בפועל? זה אומר שאני יושב איתכם על הבעיות שלכם, על הקשיים האישיים שלכם, על מה שבאמת קורה אצלכם – ומתאים הכל אישית כמו כפפה ליד שלכם.
זה פרונטלי או בזום?
בזום. כן, ברור שהיה יכול להיות מגניב להיפגש בבית קפה, אבל בינינו – מי יש לו זמן לזה?
היתרון בזום הוא שזה חוסך לכם שעתיים פקקים וחניה בשביל שעה של למידה.
אתם פותחים מחשב, יושבים איפה שנוח לכם – ומתחילים לעבוד.
הכל אישי, אחד על אחד, בלי הפרעות.
כמה זמן כל פגישה?
בין שעה לשעה וחצי.
למה? כי לפעמים הדברים זורמים מהר, ולפעמים צריך עוד קצת זמן לפרק נושאים, לשאול שאלות ולבנות פתרונות.
אני לא שם סטופר. לא עצרתי סטודנט באמצע כי “נגמר הזמן”.
המטרה היא שתצאו מהמפגש עם ערך ביד, לא עם יותר תסכול.
